פבלו נרודה
אני נוגע בשנאה כמו בחזה היומיום, אני בלי הפוגה, מבגד לבגד בא, ישן הרחק.
איני, אין בי תועלת, איני מכיר אף איש, אין לי נשק ימי וגם לא עצי, איני גר בבית הזה.
הפה שלי מלא לילה ומים. הסהר החסין קובע מה אין לי.
מה שיש לי באמצע הגלים. קרן מים, יום בשבילי: מצולת ברזל.
אין ימנגד, אין מגן, אין חליפה, אין פתרון מיחד עד אין חקר וגם לא עפעף מרשע.
אני חי פתאם ובפעמים אחרות עוקב, נוגע פתאם בפנים, והם רוצחים אותי. אין לי זמן.
אל תחפשו אותי אם כן בהסרת חוט ששגור פראי או מכמרת מדממת.
אל תקראו לי: עסוקי הוא זה. אל תשאלו לשמי ולא למצבי. הניחו לי באמצע סהר משלי, בתחום הפצוע שלי.
מתוך “מעון שלישי”, 1947