מרג’ורי אגוסין
הכל באים לבקר
בביתי
אני אנה פרנק
ילדה יהודיה
שהאמינה
באנשים הטובים.
אני מתה
מאז שהציתו
את שערי הכהה כלילה.
אני מתה
מאז שגנבו
את יומני מחיי.
אף-על-פי-כן
כל המבקרים האלה
סרים אלי תכופות
ואינם רואים אותי.
גם לא את אמי –
דמומה,
כנועה,
דומה לצפור תועה,
מגנה עלי מחלומותי,
נושאת השכם מאד בבקר כמה דליי מים.
אני אנה פרנק
אני בת שלש-עשרה
אך גם בת אלפי שנים.
נודף ממני ריח עשן וזקנה,
ואלה מכסים את הפחד.
מבקרים אחדים
אומרים
שפני אינם
פני יהודיה
אבל אני יהודיה.
עדין אין חושדים בכך?
בנספח הזה
שפכתי עדי של מלים
למדתי בסתר להתבונן בשמים
ובקשי רב גם
למדתי לקשר את שרוכי נעלי.
אני אנה פרנק
אני מתה. אך לכם אני חיה.
עודני פוחדת כל כך
איני יכולה לגופי
המחוץ תחת
ערפל הבושות
לו רק יכלתי להגיע
אל הצלילות,
לאשר את קיומי באור
של פרח,
לו רק
יכלתי לראות את פני אמי.
המשוררת הצ’ילנית היהודיה מרג’ורי אגוסין גלתה ממולדתה אחרי נפילת משטרו של סלוודור איינדה. מאז היא חיה בארצות הברית ומלמדת ספרדית וספרות אמריקה הלטינית בקולג’ ולסלי שבמדינת מסצ’וסטס. אגוסין היא פעילה בארגונים לזכויות האדם ואחד הקולות הבולטים בקרב הקהילה ההיספאנית. בסתיו הבא תהיה אורחת פסטיבל המשוררים “משכנות שאננים” בירושלים.