לֵנָה קְרוֹן
באחד הלילות הציגו בפני אדון כלשהו ואמרו עליו, שהוא בעל שלוש עיניים. האיש נראה לי אדם רגיל לגמרי, ולא הבנתי למה יצא לו שם כזה, ומדוע בכלל רצו להציג לי אותו. לא גיליתי בפניו יותר משתי עיניים בלי שום דבר חריג. יתרה מזאת, הוא עמד לפני בחדר מוזר, בתנוחה שהביעה פסיוויות משועממת, ולא התאמץ כהוא זה לנהל איתי שיחה. רק כאשר בחנתי בקפידה יתרה את מכרי החדש, הבנתי על מה ולמה זכה בכינויו. בבת אחת הבחנתי בצווארו – לא ממש באמצע הצוואר – בעין שלישית שביצבצה שם. היא היתה עגולה ולא ממש דמתה לאיבר ראייה אנושי, כי לא רק בצורתה, אלא גם בעפעפה ובגמישותו הזכירה יותר עין של ציפור.
מיד לאחר שהופיעה העין השלישית, פקחתי אני עצמי את עיני ונוכחתי לדעת מה חשוך האמבט שבו ישבתי. למעשה העירה אותי העין שהופיעה משנתי, ולא יכולתי אלא להעריץ את דיוק החלום ואת תזמונו המושלם. אחרי יקיצתי הבנתי למה רצו להציג בפני דווקא את האיש הזה ומדוע גילה לי אותו חלומי. לא יכולתי לא לקשר בין העין השלישית שנפקחה לבין התירוקסין שהתחלתי לקחת בגלל תת-פעילות של בלוטת התריס. זה כל העניין: בלוטת התריס נמצאת בצוואר בדיוק במקום שבו צצה עינו השלישית של הגבר, והתירוקסין שהיא מפרישה מעתיר על האדם חיוניות ומאיץ את כל פעילויותיו – מכך גם נבעה גמישותה הציפורית של העין.
בו ברגע התרחש דבר מה בעלטת מערכת העצבים שלי ובמסתרי תאי העצב שלה, משהו שנהוג לכנותו דז’ה וו. החלום שבו הופיע האדון בעל שלוש העיניים הזכיר לי חלום אחר, שהיה קשור לאיזושהי מחלה. כאשר היתה בת שמונים, לקתה אמי בסרטן הדם, ובסופו של דבר גרמה המחלה למותה. בלילה הראשון שבילתה בבית החולים, חלמה אמא חלום שממנו הקיצה בזעקה. כשניגשה האחות למיטתה כדי לשאול מה הבעיה, סיפרה אמי שהיה לה סיוט. בחלום הבלהות שחלמה נלחמו חיילים פולנים בבית קברות שנמצא בחצרה של כנסייה, נחלו מפלה ומצאו את מותם כל איש ואיש. אולי היה זה אותו בית קברות ישן, שנמצא בדיוק מול בית החולים, מעבר לרחוב, שם שכבו אבי, סבי ואבי סבי עם אבותיהם ושם היה עתיד לנוח כעבור זמן קצר גם אפרה של אמי. אחרי החלום הזה חיתה אמי רק עוד שנים-עשר ימים.
אולם למה חלמה אמי על חיילים ולמה דווקא על חיילים פולנים? פולין היתה לאמי ארץ זרה לגמרי. אמא אמנם קראה כמה מיצירותיהם של סופרי פולין, למשל את “אפר ויהלומים”, אבל היא מעולם לא ביקרה בארצם ובחוג מכריה בכלל לא היו פולנים. העובדה שבחלומות קורים אינספור דברים שונים ומשונים אינה מספיקה בתור הסבר, וגם בידיעה שההתחקות אחרי מניעי החלומות חסרת תועלת ואף נלעגת אין כדי להניח את הדעת. רק כאשר ישבתי באמבט, שנים אחרי מותה של אמי, לאחר שחלמתי על האיש בעל שלוש העיניים, נזכרתי בחלומה ובבת אחת הבנתי את משמעותו ואת הגיונו.
נזכרתי גם במוטו של “אפר ויהלומים”, מוטו שאימא קראה פעם בקול רם: “היישארו ממך רק אפר וכאוס שהרוח תישא עמה הלאה? או שיישאר באפרך יהלום בוהק, נצנוץ של ניצחון נצחי…”
הבנתי שאמי אשר לקתה בסרטן הדם חלמה דווקא על חיילים פולנים ועל תבוסתם, כי דגלה של פולין אדום ולבן כפי שכדוריות הדם אדומות ולבנות.
(מתוך “האשנב”, 2009)
Leena Krohn: Sinusta jääkö vain tuhka ja kaaos? “Valeikkuna”, 2009
לֵנָה קְרוֹן נולדה בהלסינקי בשנת 1947 ועודה מתגוררת בעיר הולדתה. קרון כתבה יותר משלושים רומאנים וקבצים של סיפורים קצרים. בשנת 1992 זכתה בפרס פינלנדיה על יצירתה “יצורים מתמטיים וחלומות מחולקים”. ספריה מרבים לעסוק בעולמות דמיוניים, בממשות חלופית המשיקה למציאות ובחוויות של בריות משונות שזיקתן לבני האנוש מוטלת בספק.