לוּאִיסָה פוּטוֹרַנְסְקִי
מְאֻחָר מְאֹד הֵבַנְתִּי שֶׁלֹּא רַק שֶׁלֹּא גְּדֵלִים עוֹד, אֶלָּא שֶׁמִּתְכַּוְּצִים, לֹא רַק הַשְּׁרִירִים, אֶלָּא הַכֹּל. מִישֶׁהוּ שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתִי בְּמֶשֶׁךְ זְמַן-מָה, אָמַר לִי: – חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתְּ הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּבוֹהָה. אַחֲרֵי כֵן הָיִיתִי צְרִיכָה לְהַתְחִיל לַעֲמֹד עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת כְּדֵי לֶאֱחֹז בִּדְבָרִים שֶׁקֹּדֶם לָכֵן לָקַחְתִּי כָּרָגִיל. עַכְשָׁו אֲנִי חַיָּה בְּפֶתַח הָאִוְרוּר הַתַּחְתּוֹן. לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם מִלְּמַטָּה. אֵיךְ לְהַגִּיעַ, הָעֲנָנִים, הַשֻּׁלְחָן, פִּיו הַחֲמַקְמַק.
הופיע בספר פסטיבל המשוררים הבינלאומי הרביעי, ירושלים, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997
המשוררת והסופרת הארגנטינאית היהודייה לוּאִיסָה פוּטוֹרַנְסְקִי נולדה בבואנוס איירס בשנת 1939. לאחר שלמדה משפטים בעיר הולדתה והוסמכה לעריכת דין, חייתה תקופות ממושכות באיטליה, בסין וביפן, ובשנת 1981 השתקעה בפריז, שם עבדה כמתרגמת, כמתורגמנית וכעורכת, עד פרישתה לגמלאות, במרכז ז’ורז’ פומפידו ובסוכנות הידיעות הצרפתית. ביותר מעשרים הספרים שכתבה, מחשבותיה משקפות נאמנה את העושר התרבותי, הלשוני והרוחני העצום שצברה במשך שנות חייה, ולא בכדי היא זכתה הן למלגות והן לפרסים ספרותיים יוקרתיים בספרד ובצרפת, בארגנטינה ובארצות הברית. אסופה עברית משירתה שתיקרא “שנות ארגנטינה” עתידה לראות אור בהוצאת “ביטאון שירה”.
Luisa Futoransky
LA ENANA
Muy tarde comprendí que uno no sólo crece más, sino que se encoge, no de hombros, sino de todo. Alguien que no me había visto cierto tiempo me dijo: -Pensé que eras mucho más alta. Después empecé a tener que ponerme en puntas de pie para asir cosas que antes tomaba normalmente. Ahora vivo en el respiradero del zócalo. Ver el mundo de abajo. Cómo alcanzar las nubes, la mesa, lo esquivo de su boca.