דיוקן

וִיטוּרִינוּ נֵמֶזְיוּ

כִּבְנֵי אַשּׁוּר אַכְזָר,
כִּבְנֵי פָּרַס נִרְפֶּה.
כּוֹכָב אוֹ נֵר, אַךְ זָר –
נוֹצְרִי, אַךְ רַק בַּפֶּה.

עֲרָבִי בַּשַּׁלְוָה אֲנִי,
אָפְרִיקָאִי בְּלַהַט הַיּוֹם;
בְּגוּפִי יְוָנִי, יְוָנִי!
אָדָם בְּכָל מָקוֹם.

רוֹמָאִי בִּשְׁאִיפָה עֲמֻקָּה,
תַּכְסִיסָן כְּאִישׁ הַמִּזְרָח,
לָטִינִי אֲנִי בַּתְּשׁוּקָה,
אֵירוֹפִּי נִנּוֹחַ וָרַךְ:

אָדָם אֲנִי, חַד וְחָלָק
(פַּסְקָל: “לֹא חַיָּה, לֹא מַלְאָךְ”):
כְּנוֹצְרִי, בְּלִי רְבָב, מֵאָבָק
לָקוּם אֲנִי מֻכְרָח.

(מתוך “אַף לֹא כָּל הַלַּיְלָה הַחַיִּים”, 1952)
Vitorino Nemésio: Retrato (“Nem toda a noite, a vida”, 1952)

וִיטוּרִינוּ נֵמֶזְיוּ, מחשובי משורריה של פורטוגל במאה העשרים, נולד בפְּרָאיָה דָה וִיטוֹרְיָה, עיירה קטנה באחד האיים האזוריים בשנת 1901. נֵמֶזְיוּ התפרסם לא רק כמשורר, אלא גם כסופר, כמסאי, כהיסטוריון, כחוקר, כבלשן וכאיש רוח אקדמאי. הוא נודע כבר בנעוריו כילד פלא לא-מובן, סולק מהתיכון בגלל חריגותו ופרסם את ספר ביכוריו, “שיר שחר”, בשנת 1916 והוא אז בן חמש-עשרה. לימים למד משפטים, היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת קוּאִימְבְּרָה, ובהמשך דרכו האקדמית שימש במשך שנים רבות מרצה ופרופסור בפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת ליסבון. כתב במשך חייו תשעה ספרי שירה, ארבעה רומנים, חמישה קבצים של מסות וביקורות ושלוש כרוניקות. מת בבירת ארצו, ליסבון, בשנת 1978.

הופיע באתר של נילי דגן ובמדור ספרים “הארץ”
לדף תרגומי שירה מפורטוגלית