סירקה טורקה
הַכֶּלֶב יָשֵׁן מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹנוֹת הַמְשֻׁבָּצִים.
הוּא יָשֵׁן כְּבָר אֶת שְׁנָתוֹ הַמֵּאָה.
וְיָשֵׁן גַּם הַלֵּב הַיָּקָר.
לֹא עוֹד יָעִירוּ אוֹתוֹ הַחֲלוֹם, הָאוֹתוֹת לַבָּאוֹת
וְהַמֵּתִים שֶׁהִסְתַּלְּקוּ אַחַת וּלְתָמִיד.
אוּלַי אֲנִי לְבַדִּי, רַק זִכְרוֹנִי.
אֲבָל אֲנַחְנוּ נִשְׁכָּחִים עַכְשָׁו, שְׁעוֹן הַחֶסֶד
שֶׁל הַשֶּׁלֶג הִכָּה.
הַחֹרֶף נִשָּׂא עַל פְּנֵי הַכֹּל, יַעֲרוֹתָיו
הַשְּׁחוּחִים הַמֻּפְלָאִים, מַמְלְכוֹת הַחֹרֶף.
רַק הַשֶּׁלֶג מִתְאוֹנֵן וּמְצַלְצֵל, הַסְּעָרָה צוֹעֶקֶת:
קוֹנְצֶ’רְטוֹ שָׁלֵם
לַלֵּב הַיָּקָר.
סירקה טורקה נולדה בהלסינקי בשנת 1939 והיא אחת המשוררות הפיניות המפורסמות ביותר במולדתה וגם בארץ.
שירת טורקה זכתה להערכה ולמספר פרסים. ב-1980 וב-1984 קיבלה המשוררת את פרס המדינה הפינית, בשנת 1986 הייתה האישה הראשונה והמשוררת היחידה עד אותו זמן שזכתה בפרס פינלנדיה, ובשנת 1994 הוענק לה פרס רשות השידור הפינית. בעברית הופיעו שלוש אסופות של יצירתה: “מהר, לבד ועכשיו” (1999), “עמוק בלב היער” (2006) ו”כנסיית כלבים” (2016). שלושת הספרים ראו אור בתרגום רמי סערי ובהוצאת כרמל. מתה בשנת 2021.