סלוודור גרמנדיה
גבר מוצא אשה ברחוב, לוקח אותה, מביא אותה מיד לביתו, וכשלבסוף הם שם, הוא מפשיט אותה לגמרי ומקדיש את זמנו להתבוננות בה. התנוחה פשוטה: היא עומדת במרחק ארבעה צעדים מהגבר המביט בה מכורסת עור ישנה, המבט בתוך מעגל מושלם, שמפריעים לו רק ריצודיהם של כמה חפצים צדדיים הצובעים בקושי את האוויר. המבט בלי הפוגה, בניקיון שהעין הקרה וההרסנית של החלומות, ורק היא, כשירה לו. כעבור שעה קלה, האשה מתחילה להתפרק. השדיים נשמטים, הזרועות העקורות ניתקות כליל, כל הבליטות מיטשטשות, בתור מרכז משמש בור הספיגה של הבטן.
כשאין עוד לפניו מאומה זולת אוויר ואור יום, הגבר שומע בתוך ראשו זמזום של מאה שנות חיים. הוא עוצם את עיניו וחושב שיישן עד שיעירו אותו.
סלוודור גרמנדיה (Garmendia. ונצואלה, 1928-2001) פירסם בין השאר את הרומאנים “היצורים הקטנים” (1958), “יום של אפר” (1963) ו”רגלי בוץ” (1973).