אורחן ולי קניק
|סְפִינוֹת חוֹלְפוֹת בַּחֲלוֹמוֹתַי,
סְפִינוֹת סַסְגּוֹנִיּוֹת, מֵעַל לַגַּגּוֹת;
וַאֲבוֹי לִי
הַכָּמֵהַּ זֶה שָׁנִים לַיָּם,
מַבִּיט, מַבִּיט וּמְבַכֶּה.
בְּזִכְרוֹנִי רִאשׁוֹן מַבָּטַי בָּעוֹלָם,
מֵצִיץ מִבְּעַד לִקְשָׂווֹת שֶׁל צְדָפָה:
הַיָּרֹק שֶׁל הַמַּיִם, כְּחוֹל הַשָּׁמַיִם,
הַדַּבָּק הַמִּשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּיוֹתֵר…
דָּמִּי עוֹדֶנּוּ זוֹרֵם מָלוּחַ
מִכָּל הַחֲתָכִים שֶׁגָּרְמוּ לִי קוֹנְכִיּוֹת.
בְּאֵיזֶה קֶצֶב מְטֹרָף הִתְקַדַּמְנוּ
בַּקֶּצֶף הַצָּחוֹר אֶל הַמֶּרְחָבִים!
בַּקֶּצֶף עַצְמוֹ אֵין שֶׁמֶץ שֶׁל רֹעַ,
הַקֶּצֶף עַצְמוֹ דּוֹמֶה לִשְׂפָתַיִם;
הַקֶּצֶף נוֹאֵף עִם הָאָדָם
וְאֵין בּוֹ כְּלָל כְּלִימָה.
סְפִינוֹת חוֹלְפוֹת בַּחֲלוֹמוֹתַי,
סְפִינוֹת סַסְגּוֹנִיּוֹת, מֵעַל לַגַּגּוֹת;
אֲבוֹי לִי
הַכָּמֵהַּ זֶה שָׁנִים לַיָּם.
אפריל 1947
אל החירות
לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר,
כְּשֶׁהַיָּם עוֹדֶנּוּ צָחוֹר, תֵּצֵא לְדַרְכְּךָ.
אֲחִיזַת הַמְּשׁוֹטִים בְּכַפּוֹת יָדֶיךָ,
בְּלִבְּךָ שִׂמְחַת הַמְּלָאכָה
תֵּצֵא
וְתָשׁוּט בְּנִעוּר מִכְמוֹרוֹת.
הַדָּגִים יֵצְאוּ לִקְרָאתְךָ בַּדֶּרֶךְ
וְכָל כֻּלְּךָ רִנָּה.
עִם טִלְטוּל הָרְשָׁתוֹת
יָבוֹא הַיָּם לְתוֹךְ יָדֶיךָ קַשְׂקַשׂ קַשְׂקַשׂ;
כַּאֲשֶׁר יִדַּמּוּ רוּחוֹת הַשְּׁחָפִים
בְּקִבְרֵי צוּקֵיהֶן,
לְפֶתַע פִּתְאוֹם
תִּשְׂתָּרֵר מְהוּמָה אַדִּירָה בָּאֹפֶק.
בְּנוֹת יָם וְשֶׁפַע צִפֳּרִים
אוֹ אוּלַי חַגִּים וַחֲגִיגוֹת,
נְשָׁפִים וּמִשְׁתָּאוֹת?
מְחוֹלוֹת כְּלוּלוֹת, חֻפּוֹת, הִינוּמוֹת
אוֹ זִקּוּקִין דִּי-נוּר?
הוֹי,
מָה אַתָּה עוֹמֵד? זַנֵּק יָשָׁר לַיָּם:
שְׁכַח מִי מְצַפֶּה לְךָ עַל הַחוֹף.
הַאִם אֵינְךָ רוֹאֶה – חֵרוּת מִכָּל עֲבָרֶיךָ.
הֱיֵה מִפְרָשׂ, מָשׁוֹט, הֶגֶה, דָּג, מַיִם;
שׁוּט כְּכָל יְכָלְתְּךָ.
אוקטובר 1947
אורחן ולי קניק (1950-1914), אחד המשוררים הטורקים האהובים ביותר, חי חיים קצרים וסוערים. נוסף על שירים כתב גם מסות ועסק בתרגום. רבים משיריו הולחנו, ואסופת כל שיריו התפרסמה במהדורות רבות. אחדים משיריו תורגמו לעברית וראו אור במוסף “תרבות וספרות”.