נָזִים חִיכְּמֵת
מֵעַל לַיָּם עָנָן מְגֻוָּן
עַל פָּנָיו סְפִינַת הַכֶּסֶף
בְּתוֹכוֹ דָּג צָהֹב
בִּמְצוּלוֹתָיו אַצָּה כְּחֻלָּה
עַל חוֹפוֹ אָדָם יָחֵף
עוֹמֵד וְחוֹשֵׁב
לִהְיוֹת עָנָן?
לָמָּה לֹא סְפִינָה?
לִהְיוֹת דָּג?
לָמָּה לֹא אַצָּה?
לֹא וְלֹא וְלֹא.
עָלֶיךָ לִהְיוֹת הַיָּם, בְּנִי,
עִם עֲנָנוֹ, עִם סְפִינָתוֹ, עִם דָּגוֹ, עִם אַצָּתוֹ.
15.9.1958
אַרְכִיפּוֹ אוֹסִיפּוֹבְקָה
(Nazım Hikmet: Denizin üstünde (1958
המשורר והסופר הטורקי נָזִים חִיכְּמֵת שנולד בסלוניקי בשבעה-עשר בינואר 1902 ומת במוסקבה בשלושה ביוני 1963, נחשב לאחד היוצרים החשובים ביותר בספרות ארצו ובספרות העולם גם יחד. חִיכְּמֵת קנה את תהילתו גם ביצירתו הספרותית העשירה, המעמיקה והסולידרית וגם במחיר האישי הכבד שנגזר עליו לשלם בגלל תפיסותיו הפוליטיות ומחמת מאבקו האמיץ על צדקת דרכו – בין השאר מעקב, רדיפות, מאסר, התעללות, השפלות, חולי, גלות ונדודים. בערוב ימיו, בשנת 1962, עלה בידו להעלות על הכתב בספרו “החיים יפים, אחי”, אחד משלושת הרומנים שכתב, כמה מן החוויות המרגשות שזימנו לו חייו. ספר זה שראה אור בטורקיה שלוש שנים אחרי מות כותבו יראה אור בעברית השנה בהוצאת כרמל.
הופיע באתר של נילי דגן ובמדור ספרים “הארץ”
לדף תרגומי שירה מטורקית