הביקורות הנלהבות השוו את שאנדור מאראי לתומאס מאן, מוסיל, צווייג, קונראד וקפקא, וראו ביצירתו תיאור נוסטלגי של ימי הקיסרות האוסטרו-הונגרית. ספרו “הנרות בערו עד כלות” הוא גם ספר מתח
הנרות בערו עד כלות, מאת שאנדור מאראי, תירגמה מהונגרית מרים אלגזי, עריכת התרגום: רחל שורץ, אחרית דבר: רותי גליק, הוצאת כתר, 160 ,2002 עמודים
בעולם שהמידע תופס בו את מקום התבונה והסטריאוטיפים משתלטים במהרה על כללי התנהגות בסיסיים ביחסי אנוש, חשוב להקדיש תשומת לב לקולות מעטים ונדירים, החושפים היבטים חדשים של מציאות חיצונית ופנימית. אחד המופלאים בקולות האלה הוא קול הסופר ההונגרי שאנדור מאראי, הזוכה בספר “הנרות בערו עד כלות” לתרגומו הראשון לעברית. מאראי שנולד בשנת 1900 בעיר קאשה, כיום קושיצה שבסלובקיה, היה אחד הסופרים ההונגרים הפוריים ביותר במאה העשרים, ובמשך 89 שנות חייו כתב יותר מחמישים יצירות: רומאנים, נובלות, סיפורים קצרים ויומנים. מאראי, אשר גלה מארצו בגיל 48 והתאבד בארצות הברית 41 שנים לאחר מכן, הוא דוגמה קלאסית לסופר, שזכה לתהילתו רק כעשור לאחר מותו. ייחודה העיקרי של כתיבתו הנו בהצלחתה לפענח את מבטי הזרות של הגולה והתלוש וביכולתה לרדת ליסודות תחושת הניכור של האדם המודרני.
בהסתכלות היסטורית מעניין ש”הנרות בערו עד כלות”, ספר אשר תורגם עד כה ליותר מתריסר שפות, נהפך לאבן הפינה של הקנוניזציה הבינלאומית של מאראי. מדובר בתופעה מיוחדת, כי ביקורת הספרות ההונגרית לא הרבתה להתייחס למאראי וגם לא ניגשה לספר כלאחת מפסגות היצירה של הסופר. ביקורת התקופה הקומוניסטית ראתה בספר דוגמה למנייריזמים הספרותיים המקובלים על המעמד הבינוני. אולם גם ביקורת שנות התשעים, שהחלה משתחררת מדפוסי החשיבה הסוציאליסטיים והיללה את מאראי כאחד היוצרים המקוריים והחשובים ביותר שקמו להונגריה במאה העשרים, התייחסה אל “הנרות בערו עד כלות” כאל מייצג שלב ביניים ביצירת הסופר, שלב ששילוב היסודות הפסיכולוגיים ומבעי רוח הזמן בו אינם מאפשרים מיקום ברור של סוגת הספר במכלול היצירה ההונגרית.
אף על פי כן, “הנרות בערו עד כלות” הוא ספר שזכה להצלחה מסחרית אדירה ברבות מארצות אירופה, ולא בכדי. הביקורות הנלהבות השוו את מאראי לתומאס מאן, רוברט מוסיל, שטפן צווייג, ג’וזף קונראד ופרנץ קפקא, וראו ביצירתו תיאור נוסטלגי של ימי הקיסרות האוסטרו-הונגרית. למרות זאת קיימים בספר גם כל היסודות של ספר מתח משובח, והקריאה בו היא חוויה מפעימה. היצירה מגוללת את סיפורו של גנרל זקן, המצפה מזה 41 שנים לפגישה מחודשת עם רע, שנטש אותו פתאום בעקבות אירוע דרמטי וחד-פעמי והטביע מאז ולתמיד חותם של עצב ובדידות על שארית חייו. קורותיהם של החבר, שנמלט אל היערות הטרופיים, ושל איש הצבא, אדם שחייו עברו עליו בציפייה, באחוזה הרעועה והמאובקת שבה בחר להסתגר מפני העולם החיצון, נפרשים בספר על פני לילה אחד ויחיד, שהפגישה המיוחלת בין השניים עתידה להתקיים בו.
הספר הוא אם כן רומאן, שמקלעתו נארגת מסביב לשיחה בין שני גברים קשישים במשך פגישה לילית אחת. ככל שהשיחה מתקדמת נאלצים שני הידידים לשעבר להתקרב יותר ויותר אל הפצע שהרחיק אותם זה מזה למשך שנים רבות כל כך. השניים מוכרחים להתעמת עם עברם ולהשיב על שאלות מטרידות הקשורות לאהבה ולאשם, לבגידה ולנקם, לנאמנות ולאמת. סביב שני משפטים מצמררים הבוקעים מפי הגנרל טווה מאראי בכישרון ובהצלחה יצירת מופת מרגשת: “ידעתי גם שאין ביכולתי לזוז, בשנייה זו גורלי אינו תלוי עוד בהחלטה שלי: משהו הבשיל, על פי כל הכללים, משהו צריך לקרות. ככה עמדתי וחיכיתי לירייה, חיכיתי שתלחץ על ההדק וכדור מהרובה של הידיד שלי יהרוג אותי” (עמ’ 103).
העלילה האפלולית והקולחת של הספר ממוקמת בין שתי מלחמות העולם, אך שני גיבורי הרומאן הם שבויי עברם, שבויי תקופה שחלפה לבלי שוב בתום המאה ה-19. ימי נעוריהם, חברותם בעת לימודיהם בפנימייה צבאית בווינה והאירועים שעיצבו אותם הם עיקר הרקע להתנגשות היצרים העזה, המתגלמת בלילה הגורלי של פגישתם המחודשת. מאראי בנה את ספר המתח שלו בתבונה ובמיומנות, והסיפור המרתק הכלול בו נקרא בנשימה עצורה. אפשר להתייחס לסופו בדרכים שונות, אך מכל מקום זה סוף בלתי צפוי ומפתיע.
מי שישתוקק בעת הקריאה לקתרזיס עלול להתאכזב קשות, כי מאראי אינו יוצר בספרו טרגדיה יוונית וגם אינו ניאות לספק לקוראי ספריו פתרונות חד-משמעיים. כל אדם ואדם אמור לפתור בעצמו את תעלומת גורלו ולברר מה בדיוק קרה לפני שהנרות בערו עד כלות.
הבחירה בספר זה דווקא כיצירה הראשונה של מאראי הרואה אור בעברית נשענה בוודאי גם על שיקולים מסחריים של ההוצאה, אבל יש לקוות כי תרגום ראשון זה לא יהיה האחרון. למן הרומאן הראשון שפירסם מאראי, “השוחט”, שיצא לאור בווינה בשנת 1924, התבלטה כתיבתו בניתוחיה הפסיכולוגיים. אחת מפסגות יצירתו, “וידוייו של בורגני” (1935), מצטיינת ביסודות אוטוביוגרפיים וידויים, שנהפכו למותג הספרותי של מאראי. עיקר הספר בקורות הגיבור, נער בן 14 הבורח מביתו ומתקומם נגד סביבתו הבורגנית. יצירת מופת אחרת של מאראי היא “סינבאד חוזר הביתה” (1940), רומאן המספר על היום האחרון בחייו של היוצר ג’ולה קרודי (1933-1878).
שני ספרים אלה, כמותם כיומני מאראי, הם ספרים הראויים בהחלט לתרגום עברי, וטוב יעשו הוצאת כתר והמתרגמת המוכשרת מרים אלגזי אם ישקלו בכובד ראש את אפשרות הבאתם לארץ.
לתרגום הנוכחי צירפה רותי גליק אחרית דבר, הפותחת לקוראים העברים צוהר לעולמו של מאראי וליצירתו. גליק שהשתלמה בספרות הונגרית ותרגמה בעצמה לא מכבר את ספרו של דז’ו קוסטולאני “אנה המתוקה” כתבה על מאראי במומחיות ובאורח מעניין. אף על פי כן הדגש שהיא שמה על תפישותיו האנטי-פשיסטיות והאנטי-קומוניסטיות פותח פתח לוויכוח. לדעתי, דווקא הזרות והניכור הם היסודות המרכזיים ביצירתו של מאראי, אשר חי כבר בשנות העשרים תשע שנים מחוץ לגבולות הונגריה. דומה כי גם מוצאו הגרמני ועיר מולדתו הקרועה בין הונגריות, גרמניות וסלובקיות הביאו אותו בדיעבד להתנגד לפשיזם ולקומוניזם – לאו דווקא בגלל תפישותיו הפוליטיות, אלא בעיקר מחמת חוסר יכולתו להזדהות לגמרי עם מקום אחד ומשטר אחד. מאראי ראה בלשון ההונגרית את ביתו, ובכל זאת היה אזרח העולם ואדם שרוב חייו עברו עליו בניכר.
הקורא הישראלי אינו יכול שלא להשתאות, כיצד זה בספר שהתפרסם בהונגריה בשנת 1942 ושתורגם עתה לעברית אין כמעט שום הד למלחמת העולם השנייה. מרים אלגזי שתירגמה לפני שנים ספורות את ספרו המעולה של אימרה קרטס “ללא גורל” (הוצאת עם עובד) מורה בתרגומה הנוכחי, כי באותה השפה, באותו המקום ובאותו הזמן יכולים להתקיים זה לצד זה עולמות הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. תרגומה של אלגזי מדויק ויפה, ומאראי זכה בו ללבוש העברי ההולם אותו. רק תהייה מהותית אחת ניעורה בי ביחס לבחירת המתרגמת: שמו המקורי של הספר הוא “הנרות בוערים עד כלות”. הסבת הפועל מזמן הווה לזמן עבר אינה מוצדקת ואינה מנומקת. לא מדובר בזוטות, כי בעירת הנרות ודעיכתם היא יסוד החוזר ונשנה ביצירת מאראי, וגם בספר זה יש לו תפקיד חשוב: מה שהיה – עבר והתכלה, אך השתנותו, המשכיותו ואופני קיומו הנוכחיים אינם מוטלים בספק. דברים אלה נכונים ביחס לנרות ולאוסטרו-הונגריה, ועל אחת כמה וכמה ביחס לשאנדור מאראי וליצירתו.
פורסם במדור ספרים, “הארץ”, ב-10 באוקטובר 2002
לדף תרגומי סיפורת מהונגרית
לרשימת פרסומים: שירה ומאמרים