אווה קילפי
הצלב הוא מסר. האדם צלוב בידיו וברגליו. מופת למופת. לא נובר עוד באדמה, לא עוד משחית. לא נודד ממקום למקום וטורד שלות צפור מקננת, לא מציב מלכודות, לא מקריח יערות, לא סולל בונה. התנוחה היאה לאדם. משמרת הטבע. הנה היא ישועתנו, צפו בגלגותא.
אווה קילפי נולדה ב-1928 במחוז קרליה, אזור שהיה שייך לפינלנד ושכיום הוא חלק מרוסיה. למן שנת 1959 ואילך הייתה הכתיבה תחום עיסוקה העיקרי של קילפי, שפרסמה מאז יותר משלושים ספרים: שירה, רומאנים, קובצי סיפורים קצרים, ספר זיכרונות, מסות ותסכיתים. שירתה מתמקדת בעיקר ביחסים בין אדם לרעהו – זוגיוּת, הורוּת, בדידוּת, חברוּת, התמודדוּת אמיצה עם הזִקנה ועם המוות – ובמארג הקשרים הסבוכים בין האדם לבין עולם החי והצומח. מבחר נרחב משיריה שתורגם לעברית, “הפרפר חוצה את הכביש“, ראה אור בהוצאת כרמל לפני כעשור. הרומאן שלה, “מחול הכלולות”, מ-1973, הוא הנחשב בכתביה. באחד משיריה כתבה: “מצידי תאמין שהכול הוא פוליטיקה, אני מאמינה שכל יום הוא סיפור”.