אינו לינו
כְּשֶׁאֲנִי נִזְכָּר כַּמָּה עֲרָבִים
כָּךְ יָשַׁבְתִּי לִי, לְבַדִּי, לְבַד,
וּבָהִיתִי סְתָם בְּכוֹכְבֵי מָרוֹם
הַמְנַצְנְצִים אוֹר שֶׁלֹּא יֹאבַד…
צְעִירָה שֶׁלִּי,
אוֹי, עַלְמַת לֵילִי,
לָבוֹא שׁוּב אֵלַיִךְ אֲנִי מֻכְרָח
וְלִבְהוֹת בָּךְ וּלְהַבִּיט בָּךְ.
כְּשֶׁאֲנִי נִזְכָּר כַּמָּה מִשְׁעוֹלִים
כָּךְ עָבַרְתִּי לִי בְּלֵב יְעָרוֹת
וְיָשַׁבְתִּי תַּחַת הָאַשּׁוּחִים
וּבָרֹאשׁ נִקְּרוּ לִי אֵינְסְפוֹר צָרוֹת…
צְעִירָה שֶׁלִּי,
אוֹי, עַלְמַת לֵילִי,
לְנַשֵּׁק אוֹתָךְ שׁוּב, כֵּן, אֲנִי מֻכְרָח
וְלִבְכּוֹת עוֹד, לִבְכּוֹת בְּלִי הֶגֶה.
כְּשֶׁאֲנִי נִזְכָּר כַּמָּה מַחֲשָׁבוֹת
בְּמֹחִי נִקְּרוּ, צַעַר שֶׁגָּבַר,
וְלוּ רַק הָיִית אָז בְּחֶבְרָתִי,
כָּל הַיִּסּוּרִים – נַחֲלַת עָבָר…
צְעִירָה שֶׁלִּי,
אוֹי, עַלְמַת לֵילִי,
לִבֵּךְ לֶאֱהֹב אוֹתִי אַל יִשְׁכַּח,
וְכָךְ אֶת סִבְלוֹתַי יִקַּח.
אֶיְנוֹ לֶיְנוֹ (1926-1878) נחשב לאחד מגדולי המשוררים והסופרים הפינים בכל הדורות. ראשוני שיריו המתורגמים לעברית ראו אור באסופה פינית שהתפרסמה בכתב-העת ‘עיתון 77’; כבר ב-1989, ושתי יצירותיו החשובות ביותר בסיפורת, הנובלות; כף דבש; (1914) ו; שחורי; (1916) ראו אור בתרגום רמי סערי ובהוצאת כרמל (2005).