רמי סערי
פָּשׁוּט
פְּשׁוּטִים מִשְׁפָּטַי כְּמוֹ אוֹרִי וְעוֹרִי,
וְשִׁירַי מֻרְכָּבִים מִזְּרָעִים וּמִפְּרִי.
כּוֹלֵל
עַל גּוֹרָלִי נִסְתַּם הַגּוֹלֵל בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ,
וּבְכָל שְׁאָר רִגְעֵי הַגּוֹרָל הָרֹגַע אֵינֶנּוּ כָּלוּל כְּלָל.
מְחֻבָּר
מְחֻבָּר – וּבְלֹא חָבֵר – לְעַצְמִי וּלְמִי שֶׁהָיִיתִי,
תָּהִיתִי, אִם אָכֵן רָאִיתִי אֶת מַה שֶּׁיָּכֹלְתִּי לִרְאוֹת.
מֻרְכָּב
כְּשֶׁדַּם הַתַּמְצִית
נִבְלָע בַּדָּם,
שׁוֹתֵת הַשִּׁיר שְׁתִיקָה.
הַדֶּגֶל רָם עַל הָאַהֲבָה,
כְּשֶׁהַתֹּרֶן שָׂרוּעַ, חֲסַר כָּל תִּקְוָה,
עַל רִצְפַּת הָאֶבֶן שֶׁל הַחֲלוֹם,
עַל אַדְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה.
נוֹשֵׂא
אֵינְךָ נוֹשֵׂא עִמְּךָ
אֶת זֵכֶר הַשְּׁתִיקוֹת
וְלֹא חֶמְדַּת מִלִּים
אוֹ אֶת תּוֹר הַמַּכּוֹת,
רַק אֶת הַגּוּף הַזֶּה,
אֲשֶׁר נוֹשֵׂא אוֹתְךָ,
נוֹשֵׂא אַתָּה אִתְּךָ
אֶל נְהַר הַשִּׁכְחָה.
אוֹגֵד
וּכְשֶׁהוּא אֵינֶנּוּ
הוּא אֵינֶנּוּ,
וְהַמִּשְׁפָּט אֵינֶנּוּ אֶלָּא שֵׁם עָנִי.
נָשׂוּא
נַסּוּ לוֹמַר
מִי יִשָּׂא אוֹתִי
אֶל מֶרְחַק שְׁנוֹת אוֹר
מִצָּרַת אוֹתִי,
מִצּוּרַת הָאוֹת
הַנּוֹשֵׂאת דְּמָעוֹת,
גְּמוּל מָעוֹת רָעוֹת
אֵצֶל שֻׁלְחָנִי.
מֻשָּׂא יָשָׁר
דַּבֵּר דּוּגְרִי, דָּרַשְׁתָּ,
מֻשָּׂאוֹ הַיָּשָׁר שֶׁל מַסָּעִי הֶעָקֹם,
מוֹרֶה נְבוֹכִים וּמֻנְחֶה מִדַּת־סְדוֹם,
וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתְּךָ עַד שֶׁעָשִׂיתָ נְקָמָה בֶּאֱדוֹם:
מַדֵּי מִשְׁמַר הַגְּבוּל שֶׁלְּךָ לֹא הוֹתִירוּ שׁוּם מָקוֹם לְסָפֵק,
שֶׁאַתָּה הוּא הַדֶּלֶת וְאַתָּה הַדּוֹפֵק,
הַנִּתָּז כְּמוֹ כַּדּוּר אֶל לֹעַ אֲרִי,
הָרָחוּץ, הַנָּחוּץ כְּמוֹ לֶחֶם טָרִי,
הַמְטַרְטֵן כְּאִכָּר עַל פֶּרֶד כַּפְרִי,
הַנּוֹשֵׂא מֶשֶׁךְ זֶרַע וּמֻשָּׂא עֲרִירִי.
מֻשָּׂא עָקִיף
הָלוֹךְ נֵלֵךְ וּבָכֹה,
וְנִתְעֶה בֵּין כֹּה וָכֹה,
בַּדֶּרֶךְ לִירִיחוֹ
וּבֵין גַּבְרָא לְגַבְרָא.
לְוַאי
הַלְוַאי
שֶׁהָיִיתָ רַק לְוַאי,
רַק אֵזוֹב רוֹמִי אוֹ אֵזוֹב מִדְבָּרִי,
וְלֹא נֶגַע רַע וְקָשֶׁה כְּסַפַּחַת,
עָמֹק כְּמוֹ צַלַּחַת,
מְיַבֵּשׁ כְּמוֹ סְפוֹג.
הֶסְגֵּר
אַתָּה תָּמִיד מֵצֵר
כְּמוֹ כֶּלֶב בְּהֶסְגֵּר –
לֹא עַל מָוֶת קָרֵב –
עַל כָּךְ שֶׁלֹּא חָיִיתָ.
תְּמוּרָה
אֵין תְּמוּרָה לַתְּמוּרָה
וּלְכָל מַה שֶּׁהָיִיתָ,
לְרִסּוּק רְמַ”ח אֵיבָרַי
מִלְּפָנַי וּמִצְּדָדַי וּמֵאֲחוֹרַי.
פְּנִיָּה
שָׁמַיִם,
פָּנוּ לִי מָקוֹם בְּתוֹכִי,
וְאֶסְלֹל אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל כֹּחַ־כֹּחִי
לְהָבִין אֶת הַמֹּחַ שֶׁל אֶפְרוֹחִי
שֶׁלֹּא נִתְפַּתְּחוּ עֵינָיו.
קְרִיאָה
קְרִיאָה כָּזוֹ אוֹ אַחֶרֶת
קוֹרַעַת כְּמוֹ מְבַשֶּׂרֶת:
אֲהָהּ, אוֹי, הָהּ, הוֹי!
וְנִדְחַפְתָּ אֶל בֵּיתְךָ
אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ
וְיָשַׁבְתָּ וְשָׁתִיתָ
תִּירוֹשׁ וּמִשְׁרַת מֵי־רֹאשׁ.
תֵּאוּר־הָאֹפֶן
בְּדִמְעָה נִזְרַעְנוּ
וְנִזְרַע
וְנִקְצֹר
כְּמֹץ בָּרוּחַ,
כְּאָבָק בָּאוֹר.
תֵּאוּר־הַזְּמַן
לַכֹּל זְמַן
פְּרָט לַזְּמַן,
וְעֵת לְכָל חֵפֶץ
עֵת לֹא אֶחְפֹּץ בּוֹ.
רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן
שֶׁנִּתַּן לִי לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ
וְאֶת דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים
בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים.
תֵּאוּר־הַמָּקוֹם
סָמוּךְ לְלֵיל הַצִּפְעוֹנִי נִצָּב לוֹ עֶרֶשׂ דּוֹדִי,
וְהַשְּׁהִיָּה בַּמָּקוֹם הַהוּא מְחַשֶּׁלֶת –
לֹא לִקְרַאת הַבָּאוֹת, אֶלָּא לִקְרַאת הֶעָבָר –
כְּמוֹ קְצֵה הַלָּשׁוֹן הַנּוֹגַעַת,
כְּדֵי לָחוּשׁ בְּעָצְמַת הַכְּאֵב שֶׁגָּבַר,
וּמוֹצֵאת אֶת אֲשֶׁר מִמֵּילָא הִיא יוֹדַעַת:
חָלָל מִתְרַחֵב תַּחַת שֵׁן עֲקוּרָה.
תֵּאוּר־הַמַּצָּב
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ
אִם אֵדַע אֵי פַּעַם
אֵיפֹה אַתָּה וְאֵיךְ,
אַךְ קָרוֹב לְוַדַּאי
שֶׁעוֹדְךָ מְחַיֵּךְ
אֵיפשֶׁהוּ בַּחַיִּים.
תֵּאוּר־הַמִּדָּה
אֵין שִׁעוּר וּמִדָּה
אוֹ תֵּאוּר אוֹ בְּגִידָה
בִּשְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים שֶׁחוֹלֵם הַחוֹלָם,
וּמֵרֹב תַּעְתּוּעַ וּמֵעֹדֶף פִּלְפּוּל
נֶעֱלַם מֵאֵלָיו
בִּלְבּוּל הָעוֹלָם.
תֵּאוּר־הַסִּבָּה
אֶת זֶה לֹא אָבִין, כַּנִּרְאֶה, לְעוֹלָם,
וְלָכֵן כָּל פְּנִיָּה מִמֵּילָא מְיֻתֶּרֶת:
הַתִּקְוָה כְּמוֹ צִפּוֹר – תָּמִיד מְנַתֶּרֶת
בַּמֶּרְחָק בֵּין הַלָּמָּה לְבֵין הַתְּשׁוּבָה.
תֵּאוּר־הַתּוֹצָאָה
אֵינוֹ שָׁוֶה מִלִּים,
וְיוֹצֵא עָתָק מִפִּינוּ,
נֶעֱקָר כְּמוֹ שֹׁרֶשׁ עִבְרִי.
תֵּאוּר־הַתַּכְלִית
כְּדֵי שֶׁתַּחְלִיט לְהַכְנִיס לִי סַכִּין בַּגַּב בְּשָׁעָה שֶׁאֶרְעַב, אֶרְכַּב אוֹ אֶשְׁכַּב
בְּסִמְטוֹת הָאֵבֶל שֶׁל קַיִץ אַלִּים, חֲסַר תַּקְדִּים כְּמוֹ שָׁרְשֵׁי מִלִּים,
אֵצֵא אֶת הַבַּיִת אַחֲרֵי חֲצוֹת מוּצָף בְּעֶרְגַּת עַמֵּי אֲרָצוֹת,
וְאֶפְנֶה אֶל הַשַּׁעַר הֶחָדָשׁ, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹלָה שַׁוְעָתִי הַשָּׁמַיְמָה.
תֵּאוּר־הַתְּנַאי
אִם רַק תֹּאהַב אוֹתוֹ לָעַד
וְלֹא תַּצִּיב תְּנָאִים,
הַלֵּב יוּכַל לְהִשָּׁאֵר
מַמָּשׁ כְּמוֹת שֶׁהוּא,
אֲבָל אִם אֵין לִי מַה לּוֹמַר
מְאוּמָה חוּץ מִמְּךָ,
וּכְבָר אַתָּה אֵינְךָ,
אָז שָׁלוֹם.
תֵּאוּר־הַוִּתּוּר
לַמְרוֹת הָאָמוּר לְעֵיל
עוֹד אָבִיא לֶחָלָל
בַּעֲלֵי מִקְצוֹעַ,
וּכְטוֹב לִבֵּנוּ
בִּרְאוּת עֵינֵינוּ
נַעֲשֶׂה מִינֵי מַעֲשִׂים
אוֹ נֶחְדַּל.
פרסום ראשון: כתב העת “חדרים” גיליון 13 – חורף 1999
פרסום שני: הספר החי (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001)
פרסום שלישי: פרויקט בן-יהודה, קיץ 2025