גָ’הִיט קִילֵבִּי
לַמְּרוֹמִים מִתַּמֵּר הַגֶּשֶׁר
וְדוֹמֶה לְקֵן נְמָלִים –
עִוְרִים, פִּסְחִים, סַבָּלִים
מְצַפִּים לִנְדָבָה, לְתֶשֶׁר.
הַגֶּשֶׁר הָרָם מִשְׁתַּפֵּעַ,
רַכֶּבֶת תַּחְתָּיו דּוֹהֶרֶת.
בְּמַה דַּעְתִּי מְהַרְהֶרֶת?
אִישׁ אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ.
הָעוֹלָם, יָפָתִי, הָעוֹלָם
אָץ וְרָץ בְּתִקְתּוּק קָבוּעַ.
בְּנֵי אָדָם, בְּנֵי אָדָם, בְּנֵי אָדָם
בִּמְרִיבוֹת בְּכָל מְאֹדָם.
מִי יֵדַע לָמָּה, מַדּוּעַ?
מַעֲקָיו שֶׁל הַגֶּשֶׁר הָרָם
צְבוּעִים בְּצֶבַע שָׁחוֹר,
גְּשָׁרִים כֹּה רַבִּים בָּעוֹלָם
עֲדַיִן עָלַי לַעֲבֹר.
(מתוך “כל שירי גָ’הִיט קִילֵבִּי”, 1997)
(Cahit Külebi: Cebeci köprüsü (“Cahit Külebi bütün şiirleri”, 1997
המשורר הטורקי גָ’הִיט קִילֵבִּי נולד בכפר צֶ’לְטֵק שבנפת טוֹקָאט, מרכז מחוז הים השחור, באימפריה העות’מאנית ב-1917 ומת באנקרה ב-1997. קילבי למד לשון וספרות טורקית באיסטנבול, עבד שנים רבות במשרד החינוך של ארצו ובמשך כשני עשורים שימש מזכיר כללי של המוסד ללשון הטורקית. יצירתו שואבת את עיקר השראתה מן השירה העממית של אנטוליה ומדגישה את חשיבותם של הילדות, הנעורים ואהבת הטבע בחיי האדם.
הופיע באתר של נילי דגן ובמדור ספרים “הארץ”
לדף תרגומי שירה מטורקית